December 9, 2020
בפרק הזה אני מארח את אפרת כהן, מאמנת ריצה מובילה וקואצ'רית ספורט לשינוי אורח חיים. אנחנו מדברים על כושר ובעיקר על הצדדים המנטליים הקשורים בו.
הנה השאלות והנושאים שעלו בפרק:
- האופן שבו הספורט השפיע על החיים של אפרת
- כיצד הריצה שינתה ואף הצילה את חייה
- מהן הסיבות שבגללן אנשים מגיעים להתאמן? ממה הם מפחדים או חוששים?
- עד כמה אימון הוא עניין מנטלי?
- איך מתמודדים עם דיבור עצמי שלילי בזמן אימון? במה מתמקדים?
- איך למצוא את המוטיבציה לאימון?
- איך מתגברים על קשיים ומשברים?
- מה הקשר בין בניית מסוגלות פיזית דרך כושר לבניית מסוגלות מנטלית בתחומים אחרים?
- איך מתחילים לבנות את ההרגל? מהם הצעדים הפשוטים הראשונים?
- איך מונעים מלהתחיל לוותר לעצמנו על ההרגל אחרי שהגענו ליעד שרצינו?
- איך מתמודדים עם ה"אין לי כח"?
- מה קורה עם כושר בקורונה? איך זה השפיע? האם ניתן לאמן בזום?
עוד על אפרת:
אפרת היא מאמנת ריצה מובילה וקואצ'רית ספורט לשינוי אורח חיים, משיקה בקרוב תוכנית ייחודית ללימוד ריצה מרחוק אחרי הצלחה של עשרות נשים בכל העולם.
ניתן למצוא את אפרת באינסטגרם או תחת השם efrat20c
הסיפור האישי של אפרת - מנוסח בלשון נקבה אך מיועד לשני המינים :)
אני רוצה לספר לך משהו שאני לא חושבת שאי פעם סיפרתי,
אני רוצה לספר לך למה אני חיה ונושמת ריצה ולמה בחרתי במקצוע הזה כמקצוע לחיים
ואיך בעצם הריצה הצילה את חיי.
תמיד הייתי ילדה שהתעסקה בספורט,
וגם הייתי ילדה שהראש שלה רץ לכל המקומות,
היום יודעים שזו הפרעת קשב וריכו אבל אני אובחנתי רק בכיתה י״א,
את קולטת?
אחת עשרה שנים אני לא מבינה למה אני נתקעת ולא מצליחה
ורק אחרי כל כך הרבה זמן ומחירים שאני לא צריכה לספר לך כמה הם כבדים,
סוף סוף היה לזה שם, הפרעת קשב, אבל זו רק ההתחלה.
ספורט הוא אוויר לנשימה בשבילי, היום וזה היה ככה תמיד,
לכן היה לי ברור שאני רוצה ללמוד את זה, באופן רציני ולעומק טדאאאם, תואר ראשון בחינוך גופני עם הפרעת קשב ושיהיה לי בהצלחה.
כדי שיהיה לי בהצלחה אני צריכה ריטלין, אז לקחתי, יודעת איך הרגשתי? זומבי! זו-מ-בי!
לא קלטתי שככה אני מרגישה ובמקרה ובלי קשר התחלתי להתאמן בקבוצת ריצה
פתאום מ״רק״ לרוץ, נחשפתי לעולם של ריצות ארוכות ומרתונים ובום - נשאבתי!
ופתאום התחלתי לשים לב למשהו ממש ממש מוזר,
גיליתי שאם אני רצה לפני יום לימודים אני לא צריכה ריטלין! קולטת?
לא צריכה להיות זומבי, לא צריכה לדחוף לי כדור שגורם לי להרגיש זומבי, לא צריכה את זה, צריכה לרוץ!
ריצה הפכה להיות התרופה שלי להפרעות קשב.
עכשיו תראי, אני לא רופאה כן? לי זה עבד, אני רק מבינה שאם לי הריצה עובדת,
מה זה עובדת? מצילה את החיים כזומבי, אז בטח יש עוד נשים ואנשים שזה יכול לעזור להם.
תרופה בריאה ובחינם!
פתאום הצלחתי להתרכז ביום לימודים ארוך,
משהו בשילוב בין האתגר של ריצת מרתון הטריף אותי,
את המרתון הראשון שלי אני בחיים לא אשכח, הייתי בת 22, בברלין, רצה פאקינג מרתון!
סיימתי אותו מעולפת,
אמיתי מעולפת,
כשקמתי עם אינפוזיה הבנתי משהו על החיים שלי,
הבנתי שריצה זה עניין פיסי, בטח פיסי, אבל הוא מנטלי לא פחות מזה,
גם וגם,
גם הגוף, גם הנפש, גם המוח, הכל מתחדד, ההבנה ש - אם עשיתי את זה! אני יכולה לעשות הכל.
בארבעה חודשים שלפני המרתון עברתי התמודדויות מפגרות עם החיים,
עליות וירידות, פציעות והיכולת להתרומם לאימוני מרתון
אני חושבת שכל אלו הפכו אותי לאדם הרבה יותר מאושר ובסוף כדי לרוץ צריך התמדה וסבלנות,
כל החיים רציתי לרוץ מהר לעשות ספרינטים ככה כל החיים רציתי הכל כאן ועכשיו ומהר ופתאום שניה, רגע,
יש תהליך והוא לוקח זמן וצריך לתת לו את הזמן ולשמור את הכוח,
להיות ממוקדת במטרה שלי
ולהצליח בכוח המחשבה שלי להתגבר על הכל.
במקביל התחלתי לאמן,
אהבתי לאמן אני אוהבת לאמן נשים ולגלות להם את היכולות של עצמן ,
נשים שהתאמנו אצלי גילוי בדיוק כמוני שמה שהן למדו על עצמן תוך כדי שלמדו לרוץ,
לקחו את אותן יכולות גם לחיים שלהן,
חלק מהן עשו שינוי בקריירה ,
חלק עשו שינויים בזוגיות,
כולם עשו שינוי משמעותי באורח החיים שלהם!
באמת שלי היום אחרי מאות מתאמנות, מכל הסוגים והסגנונות, מכל מיני מקומות בעולם,
אני יכולה להגיד לך בפה מלא ובביטחון - כל אחת יכולה לרוץ!
לא משנה מה את אומרת לעצמך עכשיו כשאת מקשיבה לי,
גם אם את מסרבת להאמין שתצליחי לרוץ יותר משתיים עשרה שניות או בכלל,
אני אומרת לך,
כל מי שפונה אלי בטוחה שהמקרה שלה הכי מורכב, שהיא כזו שלא תצליח,
אני אומרת לך כי אני מכירה את השיחה הפנימית הזו ואני אומרת לך,
בביטחון מלא - גם את יכולה לרוץ וכבר בשבוע הראשון של התוכנית שלי תוכלי לרוץ ברצף,
לא משנה איך התחלת והכי משנה שתעשי את זה בלי לפרק את הגוף של.
אני אעזור לך לבנות את הגוף ואת היכולת שלך לרוץ באופן שיישאר לכל החיים
